<h1>האורה לרש"י סימן מ"ב</h1>
<h2>דף מ.</h2>
בתר דמשי ידיה אי איכא קביעותא דגברי חד שרי המוציא לכולהו, וכן ברכת היין חד מברך לכולהו, ועני כולהו בתריה אמן (ונכנס) [ונפקי], אבל יין שבתוך המזון כל חד שרי לנפשיה, מפני שאין בית הבליעה פנוי, ומיקמי דבצע בעי למיתן מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד, ובתר דשרי לבצע אסור ליה לאישתעויי עד דטעים אותה פרוסה, ואי אשתעי מקמיה דניכול צריך לחזור ולברך.
<h2>דף מז.</h2>
שנים ממתינים זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינים זה לזה בקערה, והבוצע הוא פושט ידיו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, הרשות בידו, והיכא דמשכח איניש תרי דאכלי ולא גמירי כל סעודתייהו, מצוה לאכול עמהם להצטרף עמהם לזימון, אלמא כל היכא דמצי למיכל אי מייתי ליה מידי מצטרף בהדייהו.
